רש"י על חולין ק״ה ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ק״ה ע״ב:ב׳ רש"י על חולין ק״ה ע״ב:ה׳ »

4 אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה? שֶׁמֶּלַח סְדוֹמִית יֵשׁ, שֶׁמְּסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם. אָמַר אַבָּיֵי: וּמִשְׁתְּכַח כִּי קוּרְטָא בְּכוֹרָא. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: כָּל מִלְחָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָא מִבַּעְיָא.

פירוש רש"י על חולין ק״ה ב:ד׳

4 שמלח סדומית יש - ואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח וכיון דנגע במלח כי הדר יהיב ידו אעינים מסמא להו ולפיכך צריך לנטלן:

5 ומשתכחא כי קורטא בכורא - אינה מצויה אלא קורט בכור:

6 כל מילחא - מדד מלח כמו שמות ט״ז:י״ח וימודו בעומר וכלו בעומרא:

7 מאי - צריך ליטול אחריו או לא:

« רש"י על חולין ק״ה ע״ב:ב׳ רש"י על חולין ק״ה ע״ב:ה׳ »